| השאלה העתיקה והעכשווית הנפוצה ביותר היא: האם יש אלוהים? לאורך הדורות רבים ניסו לענות על שאלה זו בדרכים שונות. מסיפורי מיתולוגיה יוונית ועד רוחות של חיות פרא מתרבות האינדיאנים, בצפון אמריקה. כל תרבות ודת עשתה את שלה, והגיעה למסקנה לענות על השאלה. אך מה האמת? איך יכולים להיות כל כך הרבה תשובות, תיאורים ואמונות לשאלה אחת? אם נבחן את כל הדתות נגלה שלכל דת יש את הסיפור או המסורת שלה על איש או אישה אשר קיבלו נבואה או גילוי מהאל או מאלים במטרה להעביר את המסר לאנושות. מסר רוחני המשלב אמונה וסגידה לדרך שבה ציווה אותו נביא או איש דת. אבל יש ספר דת אחד שבו זה לא מוזכר, והספר הזה הוא התנ"ך! בתנ"ך מתואר, איך עם שלם שזה עתה יצא ממצרים פוגש את הבורא על הר סיני. לא רק איש אחד או שניים שחווה גילוי אלוהות, אלא עם שלם! עדות של מיליונים! אם נשווה עדות של אחד או שניים אל מול עדות של מיליונים, ברור מעל לכל ספק כי העדות הגדולה יותר היא המשכנעת. אבל בעוד עדות של אדם אחד או שניים יכולה להיות שקרית, האם יכול להיות ש-2 מיליון איש ביחד ישקרו על מה שראו? לשכנע כמות כה גדולה של עדי ראייה לשקר זה דבר בלתי אפשרי. בספר התנ"ך כתוב שאותו עם ראה וחווה את הגילוי אלוהות ובנוסף קבל עליו, כאיש אחד בלב אחד, את האמונה והדרך הכתובים בספר. אם הסיפור הזה מומצא, מדוע אותו עם יעביר את הספר הזה -שבו כתוב שהוא ואבותיו ראו, חווה והסכימו ללכת בדרך הבורא הכתוב בה – לצאצאיו? הרי אף בן-אדם לא יעביר ספר שקרי לילדיו ויבקש מהם ללכת על פי ספר זה, כאשר הוא מבוסס על שקרים. לאור האמור, ההיגיון הבריא מחייב שהגילוי האלהי במעמד הר סיני הוא משהו שאכן קרה. עם ישראל כרת ברית עם האלוהים ללכת בדרכו ולהאמין בו ומאז ועד היום ממשיך הבורא, את הברית שכרת עם עמו. אך האם הבורא שייך רק לעם ישראל? הבורא הוא אלוהים של כל העולם, של כל האנשים, של כל התרבויות וכפי שכתוב בתנ"ך "כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים" (ישעיהו נ"ו, 7). אמנם מי שמעיד על ההתגלות האלהית הם בני ישראל אבל בהחלט שהתנ"ך נותן דרך בעבודת הבורא לכל אחד לפי מקומו ומעמדו. הרעיון שלכל העולם יש חלק באחרית הימים מבוסס על כך שאותם עמים קיימו את רצון האלוהים כפי שמובא בתנ"ך. |
